רפלקציה
הכנת העבודה הייתה מאוד מהנה מעניינת ומעשירה.
נהניתי מגילוי דברים על משפחתי- כמו למשל הסיפור על הגילאים של סבא דוב וסבתא חנה.
למדתי איך מעלים סרטון וזו מיומנות מדהימה שאני אשתמש בה בעתיד.
הייתי משנה את הדרך שבה עבדתי- אני מעדיפה לעבוד בספר מאשר בבלוג מכיוון שעבודה בבלוג היא מיומנות שהתקשיתי לרכוש.

פרק ההרחבה +חפץ שעובר מדור לדור

החפץ שעובר מדור לדור במשפחתי הינו ספר שכתב סבו של אבי-'דב יוספי'.

שם הספר הוא- "בנדודים אלי מולדת"
'סבא שלי' כתב את הספר והוציאו לאור בשנת 1990 כשהיה בן 85 וכ-5 שנים לפני מותו.
את הספר הקדיש לאביו- יעקב יוסף, אמו- לאה, רעייתו- חנה, בניו- ישראל (סבא שלי) ורוני, ולנכדיו- אמיר, רון(אבי), ויאיר.

הספר מחולק לשני חלקים:
בחלק הראשון מסופר על מסעו של סבא דב מגליציה (כיום- פולין), דרך אירופה ודרום אמריקה עד לארץ ישראל- "ארץ זבת חלב ודבש". החלק הזה של הספר ממש מרתק, למדתי ממנו הרבה על החיים של משפחתי.

החלק השני כולל מאמרים שהוא כתב שהתפרסמו בעיתונים כגון- "דבר","מעריב" ואחרים.
סבי כתב מאמרים רבים בחייו.
נ.ב. את החלק הזה של הספר לא קראתי ואת מה שכתבתי אבי סיפר לי ממה שהוא קרא.

הקדמה של הספר:
"כשהתחלתי רושם לעצמי רשימות חטופות על מה שעבר עליי ועל מה שעלה בגורלי, מצאתי כי פרקי חיי רצופי בטלטולים הבלתי צפויים מצטרפים לסיפור מאלף.
מתוכם אפשר ללמוד על תהליך היסטורי מופלא- כיצד הצליח עם מפוזר ומפורד בין הגויים לקום ולהתנער מכבלי גלותו ולגאול את עצמו, כאשר קמים מתוכו היחידים המקדישים את כל מרצם ומאודם למענו, ומהווים את  הכוח המניע."

קצת על סבא דב-
סבא דב  נולד בשנת 1905 בפולין
הוא נפטר בשנת 1996 בתל-אביב ישראל.
לפי מה שגיליתי הוא היה איש חכם, נחמד, החלטי, אוהב.

וכעת אספר לכם שני סיפורים מעניינים על סבא דב וסבתא חנה

סיפור ראשון-סבא דב וסבתא חנה התגוררו בשנות ה-30 של המאה הקודמת בבלגיה, שם נולד רוני- אח של סבא ישראל.
בשנת 1933 היטלר עלה לשלטון בגרמניה, והתחילה גרמניה הנאצית
לסבא דב היה חוש נבואי, הוא הבין שמשהו רע הולך לקרות באירופה.
לכן, הוא וסבתא חנה לקחו את בנם (רוני), עלו על אונייה וחיפשו מקלט בדרום אמריקה.
בהתחלה הם ניסו להגיע לארגנטינה, אך לא נתנו להם לרדת לחוף, אז הם המשיכו לפרגוואי-ולאחר שנה נולד להם עוד בן (סבא שלי, ישראל)
זהו סיפור עצוב מפני שהוא שלח מכתבים למשפחתו ולמשפחה של אישתו במטרה לשכנעם לברוח גם לדרום אמריקה. הם לא שמעו לו, וכולם נספו בשואה- פרט לכמה שורדים בודדים.

סיפור שני-השמועה שעוברת במשפחתי היא שסבתא חנה, אמא של סבא ישראל, הייתה מבוגרת מסבא דב בכמה שנים. במשפחות פולניות של פעם, זה לא היה מקובל, ולכן- כשהם עלו לישראל בשנת 1949 סבתא חנה שינתה את הגיל שלה בתעודת הזהות, ואמרה שהיא באותו הגיל של סבא דב.
לפי תעודת הזהות שלה, סבתא חנה נפטרה כשהייתה בת 95.
לפי השמועות במשפחה, יכול להיות שהיא הייתה כבר בת למעלה מגיל 100 !!

אילן יוחסין

המשפחה המצומצמת :

אמא שלי היא האמא הכי טובה בעולם . איתה אני הכי אוהבת ללכת לקניון, ולצחוק הרבה . 

אבא שלי הוא האבא מספר  1 ! איתו אני הכי אוהבת להציק לכולם .

עומר היא אחותי החמודה ביותר . איתה אני הכי אוהבת לראות סרטים ולשחק בכל מיני דברים .

איתי הוא האח הכי חמוד בכל היקום . אנחנו הכי אוהבים להשתולל ביחד .

ליבי היא הכלבה המתוקה שלי  .  אני הכי אוהבת לשחק איתה בחצר.

 אבא

 אבא שלי נולד ב -1970 בבית החולים בלינסון שבפתח תקווה . (הורי כמעט נפגשו כבר בבית היולדות...)

שמות ההורים שלו הם : אמא – נורית , אבא – ישראל .

יש לו שני אחים : הבכור הוא – אמיר , הצעיר הוא – יאיר .

אבא שלי הוא הילד סנדביץ' של המשפחה שלו .

שאלתי אותו כמה שאלות על חייו כשהיה בגילי והוא ענה :

"כשהייתי בגילך הייתי גבוה ורזה והיה לי שיער שחור עם " פוני דורה " . הערצתי אז את מאיר הר ציון שהיה לוחם ביחידה 101 .הכי אהבתי ללכת לצופים לטייל ולקרוא ספרים . הכי שנאתי לעשות שיעורים . המאכל שהכי אהבתי לאכול היה קציצות ברוטב ושניצל . הייתי בתנועת הצופים בשבט אביב . " שאלתי אותו מתי פגש את אמי , מתי הם התחתנו וממה התפרנסו כמשפחה חדשה , על זה הוא ענה :

" פגשתי את אשתי בשנת1991 והתחתנו ב 1995 . בזמן הלימודים באוניברסיטה עבדתי כמאבטח ואז בחברת יעוץ . לאחר שבתי הראשונה נולדה הייתי מנהל פרויקטים לאחר מכן מנהל פיתוח עסקי ועכשיו אני מנהל מכירות . "

מהתשובות האלו הסקתי שאני דומה לאבי .

 אמא

אמי נולדה ב- 1970בישראל בביה"ח בלינסון שבפתח תקווה כילדה שנייה.

עד גיל שבע גדלה באשדוד – החוויה הזכורה לה ביותר היא הביקורים התכופים בים, היא אהבה במיוחד לאסוף צדפים. מנהג שהיא ממשיכה לקיים גם היום כשאנחנו מגיעים לים...

לאחר מכן עברה להתגורר ברמת השרון ומאוחר יותר בהרצליה.

בצבא שירתה בבסיס שריון ברמת הגולן וזו הייתה עבורה חוויה שהקנתה לה עצמאות.

לאחר השחרור מהצבא הכירה את אבי ולמדה באוניברסיטה.

את אבי רון הכירה כאשר יצאה לחגוג לחברה טובה מהצבא יומולדת. אבי הגיע גם, היא חשבה שהוא חמוד וקשוח (בהמשך גילתה שהוא לא באמת קשוח)  וזו הייתה  אהבה ממבט ראשון.

הרגע המאושר בחייה או שאפשר לומר ארבעת הרגעים שהיא זוכרת כמאושרים ביותר הם: מעמד החופה בחתונה עם אבי. כאשר עמדו מתחת לחופה התרגשה מאוד מהמעמד המיוחד כשכל המשפחה והחברים מקיפים אותם.

הרגעים הנוספים כמו שכבר אפשר לנחש... הם הלידות של אחותי עומר, שלי ושל אחי איתי.

המקצוע של אמי הינו עבודה סוציאלית,היא עבדה בתחום זה במשך שנים רבות. לפני כמה שנים עשתה שינוי מקצועי והיא עובדת באוניברסיטת אריאל. (משבר גיל הארבעים...).

תחביביה – להקשיב למוזיקה- הזמר האהוב עליה הוא סטינג
קריאת ספרים , צפייה בסרטים בקולנוע,טיולים בחיק הטבע ובילויים עם חברים והמשפחה. מכל הראיון שראיינתי אותה גיליתי שהיא הייתה בדיוק כמוני בהתנהגות ועוד דברים נוספים.

עומר

עומר היא בת 16 נולדה ב-1998
היא מדריכה בצופים
לומדת רפואה בתיכון "בגין"
היא אוהבת צופים, סרטים, קניון ועוד.
היא לא אוהבת שיעורים, מבחנים ונקניקיות.
יש לנו קשר מיוחד של אחיות, למרות שאנו רבות אנחנו תמיד אוהבות.

איתי

אחי הוא בן 6 וחצי הוא נולד ב-2007 בבית החולים תל השומר  .

"יש לי שתי אחיות : עומר ומאיה ,אני הכי קטן בבית, אני אוהב לראות טלוויזיה,אני לא אוהב בובספוג.

אני הכי אוהב לאכול המבורגר וצ'יפס, אני הכי אוהב את גאליס . "

אני הכי אוהבת לשחק איתו ולעצבן איתו את כולם .

אני תמיד מצחיקה אותו

יש לנו קשר מיוחד של ריבים (רובם מצחיקים)

 ליבי

 ליבי היא  הכלבה שלי . אימצנו אותה לפני ארבע שנים  ב – S.O.S בהרצליה . במשך שנים אחותי עומר ביקשה מהורי לאמץ לנו כלב. לפני בת המצווה שלה הוריי הסכימו והאימוץ של ליבי היה חלק ממשימות בת המצווה שלה– הטיפול בה דורש אחריות והתמדה.

המשפחה המורחבת :

אני מאוד אוהבת את המשפחה המורחבת שלי .

 אני אוהבת להיפגש איתם בימי הולדת ובחגים , לאכול מהאוכל המדהים של הסבתות שלי , לשמוע על הסיפורים של הסבים שלי , לצחוק עם הדודים המשוגעים שלי ולהשתולל עם כל בני הדודים שלי.

המשפחה מצד אמא

סבתא יקירה
יקירה-סבתא שלי נולדה בשנת 1946 בקוצ'ין שבהודו להוריה אסתר ונחמיה.

החיים שלה ושל משפחתה בהודו היו חיי רווחה וניתן אף לומר חיי עושר. בני המשפחה עסקו במסחר והיו אנשי ספר ואינטלקטואלים.

סבתי זוכרת חיים בבית מפואר עם משרתים והמון פינוקים. היא זוכרת את היחסים עם שכניהם הלא יהודים כיחסים מצוינים של שכנות טובה. על פניו לא הייתה שום סיבה לעזוב את הכל ולעבור לארץ המדבר, אלא ש...

העובדה שמדובר היה במשפחה משכילה וציונית הניעה את הורי סבתי לשלוח אותה לארץ ישראל אשר נתפסה בעיניהם כארץ המובטחת, שאיפתו של כל ציוני גאה.

וכך בשנת 1956 עלתה סבתי לישראל עם אחותה הגדולה ומספר ילדים נוספים. העליה אורגנה ע"י עליית הנוער.

כאשר הגיעו לארץ התגוררו  בפנימיית "כפר חסידים" הנמצאת ליד חיפה. סבתי הפכה מילדה מפונקת ל"ילדת פרא". החוויה הזכורה לה ביותר היא העבודה באורווה.

היא הייתה הבחורה היחידה שעבדה באורווה, זו הייתה עבודה קשה שנחשבה לעבודת כפיים. סבתי התעקשה ובכפר הנוער הסכימו... אני חושבת שכבר אז הבינו שלא כדאי להם להסתבך עם אופיה המרדני של סבתי...

בפנימייה למדה וחייתה עד גיל שבע עשרה, לאחר מכן עברה ללמוד בבית הספר לאחיות בירושלים.

סבא שוקי ז"ל

סבא שוקי-סבא שלי נולד בשנת 1944 בקוצ'ין שבהודו .

להורים שלו קראו : אמא – אסתר , אבא – אליהו .

היו לו 4 אחים ו-2 אחיות. הוא עלה לארץ בשנת 1955 כשהיה בן 13. (בגילי היום... קשה לי להבין איך עוזבים את מקום המגורים והחברים ומתחילים הכל מהתחלה...).

אביו של סבי, היה פעיל ציוני, מבחינתו העלייה ארצה הייתה בבחינת הגשמת החלום הציוני.

בתקופה הזו נאסר על היהודים שעלו להביא איתם רכוש וכסף והם הגיעו לארץ עם מעט מאוד רכוש.

לפני שהוא נפטר, כשאחותי ראיינה אותו הוא סיפר לה שהוא זוכר את קבלת הפנים שחיכתה להם בלוד, מפגש ראשוני עם  הרבה דברים חדשים ולא מוכרים. כשהגיעו לארץ העבירו אותם ל"שער עלייה"- מרכז קליטה ליד חיפה. הם גרו 2-3 משפחות בבית אחד, היה צפוף.לאחר מספר חודשים פיזרו אותם במספר מושבי עולים.

 סבא עבר לפנימית ילדים שמטרתה הייתה ללמד את הילדים עברית ולזרז את השתלבותם בארץ. סבי זוכר את השנים האלה כחוויה נעימה עמוסה בחברויות חדשות.

בשנתיים שקדמו לגיוס לצבא התגורר עם הוריו במושב פדיה.

לאחר השרות הצבאי החל לעבוד סבי במסגרת משרד הביטחון. בהמשך עבד כעצמאי בתחום המכירות.

תחביבו המרכזי של סבי הוא ללא ספק ספורט, בצעירותו היה חבר בנבחרת הכדוריד והכדורגל של אזור מגוריו.

את סבתי הכיר בבית חולים שערי צדק בירושלים, בת אחותו הייתה מאושפזת שם וסבתי עבדה בביה"ח כאחות. סבא ציין שהיא הייתה יפה ומקסימה.

הוא נפטר ב-3.9.12 מהתקף לב.

הדודה עינת
הדודה שלי עינת נולדה בשנת 1966 , בישראל , ברחובות בבית יולדות .

עינת עובדת כמפיקה בטלוויזיה החינוכית.

" בגיל 12 נראיתי מצוין . הייתי בגובה בינוני , רזה ועם שיער כהה . הכי אהבתי בגיל הזה לרקוד . הכי שנאתי בגיל הזה לעשות שיעורים במתמטיקה . המאכל שהיה האהוב עליי היו כל מיני עוגות . "

לעינת יש 3 ילדים (שהם בני הדודים שלי) ושמותיהם : הבכור – יותם , האמצעי – איתמר , הקטנה – עלמה .

הדוד עופר
הדוד שלי עופר נולד בשנת 1964 בבית החולים – דונול .

שמות הוריו הם : אמא – רות , אבא – מרדכי .

יש לו אחות אחת ושמה – אפרת , הוא הצעיר מבניהם .

"בגילך הייתי יפה תואר , גובה – בינוני , רזה ועם שיער כהה . הערצתי אז את צ'ארלס ברונסון שהיה שחקן קולנוע . כבר אז התעסקתי בתחום הטלוויזיה והלכתי לחוגים של טלוויזיה . הכי שנאתי ללמוד חשבון . הכי אהבתי לאכול את המרק של סבתא שלי , סבתא ציפורה ."

שאלתי אותו גם על המפגש עם דודתי ועל זה הוא ענה :

" קודם כל – היא התחילה איתי . נפגשנו במזנון של הטלוויזיה החינוכית בשנת 1992 והתחתנו בשנת 1994 אחרי שהיא "התחננה" שאני יתחתן איתה ."

עופר הוא במאי ואחת התוכניות שאני מכירה שהוא ביים זו הסדרה " האי" ששודרה בערוץ הילדים ב HOT .

יותם
יותם נולד בשנת 1997 והוא בן 17 .

הוא נולד בישראל בתל אביב בבית חולים שנקרא הקריה והוא ביקש להוסיף ולומר ש: " אחרי שנולדתי הבינו שלא יהיו עוד לידות שוות בבית החולים אז הרסו אותו ."

" בגילך הייתי בגובה בינוני , רזה עם שיער כהה . אני עדיין מעריץ את ציון ברוך כי הוא יוצא רק עם דוגמניות וכי הוא מצחיק כמוני . אני מאוד אוהב לשחק ואני אפילו משתתף בתיאטרון העירוני בהרצליה ובמגמת תיאטרון בביה"ס . אני הכי שונא שיעורי בית במתמטיקה . אני הכי אוהב לאכול סושי".
אני אוהבת אותו מאוד !

איתמר
איתמר נולד בשנת 2000 בבית החולים ליס שבתל אביב .
"אני אוהב לראות טלוויזיה ולשחק עם חברים . אני מעריץ את בובספוג .

אני הכי אוהב לאכול שוקולד וממתקים . "
(הוא אולי לא אמר זאת, אך אני בטוחה שאחד מהתחביבים שלו הוא להציק לי.)

עלמוש
עלמה נולדה בשנת 2008 בבית החולים ליס שבתל אביב .

עלמה כמעט בת שש .

שמות ההורים שלה : אמא – עינת , אבא – עופר .

יש לה שני אחים ששמותיהם : יותם ואיתמר .
עלמה היא בת הדודה האהובה עליי
היא ממש חמודה.

המשפחה מצד אבא
סבתא נורית
הסבתא שלי נולדה בשנת 1937 בבית החולים בלינסון שבפתח תקווה. שמות הוריה הם : אמא-ציפורה,אבא-מאיר . יש לה אח אחד ושמו אביטל , היא הבכורה . לסבתי היו שני שמות משפחה שונים לפני השם יוספי : לפני שהתחתנה שם משפחתה היה גייזלר. אחרי שהתחתנה עם סבי הפך שמה לבראונפלד ולבסוף ליוספי .

היא סיפרה לי על מקומות מגוריה : "  גרתי בשלושה מקומות . בילדותי גרתי בנס – ציונה והיו לנו שלושה חדרים בבית . בשנת 1948 במלחמת השחרור עברנו לתל אביב והיה לנו בית שני חדרים ברחוב ויזל . בשנת 1957 עברנו לרחוב בארי בתל אביב שם היו לנו שלושה וחצי חדרים בבית . "

שאלתי אותה על עצמה כשהייתה בגילי : " הייתי בינונית בגובה וגם במשקל עם שיער כהה . הערצתי כל מיני זמרים וביניהם גם את יהורם גאון . הכי אהבתי ללמוד ולקרוא . הכי שנאתי לרכב על אופניים . הכי אהבתי לאכול את המאכלים הפולניים של אמא שלי . בשבתות היינו הולכים לטיולים הפארק הירקון . "

שאלתי אותה גם על מתי שהכירה את סבי : " הכרנו דרך חבר בשנת 1961 והתחתנו באותה שנה לאחר כמה חודשים . "
 סבי וסבתי התגרשו לפני שלושים וארבע שנים .

סבא ישראל

סבא שלי נולד בשנת 1934 בעיר הבירה של פרגוואי ששמה אסונסיון .    לסבי היה שם משפחה אחר והוא בראונפלד . "הגעתי לארץ בשנת 1949 בגיל 14.5אחרי שבגיל שנה עברנו להתגורר בסנטיגו – צ'ילה משם טסנו לניו יורק כדי להצטייד לעליייה לארץ שערכה חודש ימים."כך הוא ענה כאשר שאלתי אותו על עלייתו לארץ " רצינו לעלות לארץ כי אנחנו יהודים וציונים שחזרו למולדת שלהם לאחר 2000 שנה של נדודים בעולם ללא מולדת , תלויים בחסדי הרצון הטוב של הגויים. היום יש לנו ארץ שבה כל אבן, כל חורבה כל מקום מדגיש את הקשר והשורשים שיש לנו עם העבר ועם אבות אבותינו. ללא עבר אין גם עתיד! לכן המדינה שלנו נקראת מדינת היהודים וכל יהודי בעולם זכאי לעלות לארץ ולקבל מיד אזרחות ישראלית על פי חוק השבות. "שמות הוריו הם : אמא – חנה , אבא – דוב . יש לו אח אחד שפעם נקרא מרסל ועכשיו – רוני . הוא הבכור בהפרש של שלוש שנים .

שאלתי אותו על עצמו כאשר היה בגילי ותשובתו הייתה : " בגיל 12 הייתי ננס, נמוך יותר מאיתי אחיך. לא צמחתי טוב בגלל מחלת ברונכיט ספסטית. רק כחצי שנה אחר כך התחלתי לצמוח במהירות רבה שחייב אותי לשכב בבית חצי שנה כדי שהסידן בעצמות יתחזק. כשעליתי ארצה הייתי יותר גבוה אפילו מהחברים מהצ'יליאנים שהיו יחסית נמוכים. אני חושב שאהבתי שחקן קולנוע ששיחק את תפקיד הקאו-בוי הטוב על סוס לבן שתמיד מציל את הטובים ומנצח את הרעים. הוא נהג לשרוק ולקרוא לסוס שלו "Hey you .Silver"הכי אהבתי לשחק עם כלבים, ללכת לתנועה, לשחק בג'ולות, לרוץ, להשתובב ולטפס על מצוקים מסוכנים שהיו מפחידים את אמי הכי שנאתי ללמוד. רק בגיל 27 עשיתי בגרות אקסטרנית! כיום יש לי 3 תוארים אקדמאים (לא דוקטורט!) האסימון ירד מאוחר אבל מוטב מאוחר מאשר לעולם לא!

בשבת , היות והייתי ילד חולני וגם היפראקטיבי (לא היה אז ריטלין, איזה מזל!) הינו יוצאים לטייל בהרי האנדים שמקיפים את סנטיגו ממערב, כדי שאני אשתולל, ארוץ ואנשום אוויר צח.

הכי אהבתי לאכול מאכלים מתוקים כמו שוקולד.

הדוד יאיר
הדוד שלי יאיר נולד בשנת 1976 בבית החולים השרון שבפתח תקווה. 

יאיר הוא הצעיר מבין האחים.

"בילדותי קראו לי "פיקיטני" ככינוי חיבה. הייתי גבוה, רזה ובלונדיני. הערצתי את צ'כוב, דוסטוייבסקי, ג'ימי הנדריקס וסר ארנולד ביגר מקים ה SIS (לוחמת הקומנדו המודרנית).

הכי אהבתי לקרוא ספרים, לחשוב מחשבות על מצב העולם, ולהאזין לג'ז מתקדם.

הכי אהבתי לאכול ברווז בתפוזים וסטייק אנטריקוט.

את מירב פגשתי בגיל 12 והתחתנו בגיל 26".

יאיר הוא שף מעולה שמכין אוכל מצוין .

הדודה מירב

מירב נולדה בשנת 1976 בבית החולים הקריה, שאינו קיים יותר, אשר היה  בתל אביב, ישראל.

שמות הוריה: אמא – דינה, אבא – שלמה.

שם משפחתה הקודם הוא קנה. יש לה אחות אחת ושמה מיכל, מירב היא הבכורה.

"בגילך הייתי די גבוהה, די רזה  ועם שיער שטני בהיר. הכי אהבתי להיפגש עם חברות ולרקוד, רקדתי ג'ז.

הכי שנאתי ללמוד. בימי שבת הייתי הולכת לים בבוקר, אחר כך היינו הולכים לבקר את סבא וסבתא שלי, כל פעם מצד אחר, ואחרי שבקרתי את הסבים והסבתות הלכתי תמיד לצופים.

הכי אהבתי לאכול פסטה ברוטב רוזה. "פגשתי את יאיר בגיל 14 בצופים (הי... הם לא מתואמים...). הוא הזמין אותי ללמוד איתו למבחן בביולוגיה וכך נהיינו חברים. בשנת 2000 נסענו, יאיר ואני, לצרפת. אחרי שנתיים התחתנו שם ונשארנו שם עד שנת 2009".

מירב עובדת באדריכלות והיא מעצבת פנים נהדרת.

אביגיל
אביגיל היא הבת דודה הכי קטנה שיש לי.
היא נולדה ב28.8.12 וכיום היא בת שנה וחצי
מירב (אמא שלה) כשהייתה בהיריון עם אביגיל,
יצאה בשעת לילה מאוחרת לטיול עם כלבם, תיאו.
היא נתקלה בשורש של עץ ונפלה
ולכן הובילו אותה לבית החולים
לאחר מקרה זה אביגיל נולדה מוקדם מידיי- אך כעת היא בסדר.

הדוד אמיר
הדוד שלי נולד בשנת 1965 בבואנוס איירס , ארגנטינה .

אמיר הוא הבכור .

" הייתי בגובה ממוצע עם שיער שטני חלק . הכי אהבתי לראות טלוויזיה ולקרוא ספרים . הכי שנאתי לעשות שיעורים . הערצתי את ירון זהבי – מפקד חסמב"ה . בשבת היינו מטיילים , הולכים לים ואוכלים ארוחת שבת אצל סבא וסבתא . הכי אהבתי לאכול פלאפל ולשתות קוקה קולה . "

אמיר ומשפחתו חזרו  משליחות בארה"ב , באריזונה מטעם עבודתו בחברת אינטל כמנהל ייצור.

הדודה דלית
דלית נולדה בשנת 1968 בישראל .

שמות הוריה : אמא – לידיה , אבא – אורי .

יש לה אח אחד ושמו יגאל, היא הצעירה מביניהם .

שם משפחתה הקודם הוא זמיר .

" בגיל 12 הייתי בלונדינית עם גובה ומשקל ממוצעים , הכי אהבתי לבלות עם חברות ולשיר . הכי שנאתי לעשות שיעורים . הערצתי את מנחם בגין . בשבת תמיד היינו מטיילים . הכי אהבתי לאכול ניוקי . "

לאמיר ודלית יש ארבעה ילדים: גל, שחר, איתמר ויהונתן.

גל
גל נולדה בשנת 1991
כיום היא כבר סיימה צבא והיא בטיול של כמה חודשים בהודו.
היא ממש נחמדה ויפה.
לא יכולתי לשאול אותה שאלות מפני שהיא בחו"ל.

שחר
שחר נולד בשנת 1996 בפורטלנד , אורגון , ארה"ב .

" בגילך הייתי גבוה, רזה ושטני .הכי אהבתי לשחק כדורסל . הכי שנאתי לעשות שיעורים . הערצתי את ההורים שלי . בשבתות היינו אוכלים ארוחות בוקר משפחתיות . הכי אהבתי לאכול רסק תפוחי – עץ ."

איתמר
איתמר נולד בשנת 1998 במסה , אריזונה ,  ארה"ב.

הוא סיפר לי על עצמו עכשיו: " אני רזה מאוד , גבוה וחתיך . אני הכי אוהב לשחק במחשב . אני הכי שונא לשטוף כלים . אני מעריץ את מאמנת השחייה שלי . בשבתות אנחנו בדרך כלל מטיילים . אני הכי אוהב לאכול סושי . "

יהונתן
יהונתן נולד בשנת 2003 בישראל .

" אני מעריץ את אמא שלי . אני הכי אוהב לשיר , לשחק לאכול ולחקור . אני הכי שונא לעשות שיעורים . בשבתות אני בדרך כלל משחק במשחקי מחשב ובמשחקי טלוויזיה . אני הכי אוהב לאכול שניצל וקטשופ . "

                     אני!

הכל התחיל לפני 12 שנה...

      שמי הוא מאיה יוספי

נולדתי ב-29 באוקטובר 2001 י"ב בחשון תשס"ב

בלידה רגילה במשקל 3.200 ק"ג 

בבית החולים תל השומר שברמת-גן.

מאז ומעולם גרתי בבית שבו אני גרה עכשיו.

נולדתי ביום שני.

אבן המזל שלי היא אופל או טורמלין.

פרח הלידה שלי הוא קלנדולה.

העונה הייתה סתיו.

אני בת 12 וחודש וחצי.בשנות כלב אני בת 84 שנים.
יש לי הפרעת קשב וריכוז ואני לוקחת כדור ריטלין בכל בוקר.

 

הוריי מספרים ש...

הייתי תינוקת יפה וחמודה עם לחיים שמנמנות .

הייתי תינוקת גמישה ואהבתי למצוץ את הבוהן שברגל שלי.

הייתי ילדה חייכנית ומצחיקה ואהבתי לעשות שטויות .

כשהייתי קטנה הייתי מסתובבת בבית עם תחתונים על הראש בתור כובע.

מה שהכי עיצבן אותי – כשהייתי ממש קטנה (בת שנתיים) היה לי תלתל שתמיד קפץ ונכנס לי לתוך העין. הייתי צועקת על התלתל "תלתל לך!" 

כשהתחלתי לזחול(בגיל 7 חודשים)זחלתי אחורה והיו צריכים לשמור עליי בשבע עיניים~ רגע אחד הייתי בסלון, ורגע אחרי הייתי במטבח...

בגיל שנה כשהתחלתי ללכת או יותר נכון לרוץ גרמתי להורים שלי לרדוף אחריי בכל הבית.

 אימא שלי אומרת שמרגע שהתחלתי לדבר- לא הפסקתי...

     
     

המילים הראשונות שאמרתי...
"אבא"(אבא)
 "עומא"(עומר אחותי)
"מאא" (אמא)
"כוויש"(כביש)
"טלף"(עטלף)
"תתא"(סבתא)

יש דברים שלא משתנים לעולם!

יש דבר אחד שבחיים לא ישתנה באישיות שלי~ השטויות שאני עושה!

מאז שהייתי קטנה אהבתי לעשות מעשים שטותיים ומצחיקים ואני עדיין אוהבת לעשות זאת.

לדעתי זה אחד מהדברים אצלי שלא ישתנו לעולם !

    

       ההורוסקופ שלי 

מזל עקרב

תכונות חיוביות: חזקים, טיפוסי אישיות של שורדים, חותרים ומגיעים לכל מטרה שהם מציבים לעצמם, מעמיקים, שומרי סוד, נאמנים ביחסיהם, מגנטיים וכריזמטיים לחברים ולסביבה, נחושי החלטה, בעלי רגשות עזים.

 תכונות שליליות: פגיעים, נקמנים, נוטרי טינה, עקשנים, מניפולטיביים, מופנמים, בעלי חזות קרה, יוצרים סביבם חומה שקשה לעבור אותה, שתלטניים, סגורים מאוד ולא מראים את הרגשות שלהם אלא רק לאחר שהצד האחר עומד במבחן.

העקרבים חסרי הפחד מפסידים לעתים רחוקות מאוד- הם פשוט ממשיכים הלאה, עקשנים ונחושים להצליח, בהתאם לאיכות הקבועה שמותאמת למזל עקרב. הם עובדים קשה מאוד כדי שבסופו של דבר הם יוכלו להתרווח אחורה עם הרגשה של סיפוק עצמי. הם מלאי תשוקה, עזים ומלאים בתאווה. הם בנוסף מאוד מורכבים וסודיים, אז אל תצפה להשיג או ללמוד הרבה עליהם, הם עלולים להפוך להיות חשדניים ולסוג אחורה במהירות.

אלו שנולדו במזל עקרב רציניים מאוד במשימתם ללמוד על אחרים.

 הם מטיילים בעולם שחור לבן, עם מעט מאוד שימוש באפור. הסקרנות שלהם היא ללא גבולות. אנשים אלו אוהבים לחקור ולבחון ויודעים איך להגיע לתחתית הדברים, לשורש העניין. העובדה שיש להם אינטואיציה מפותת במקום הראשון.

עקרבים שואפים לניהול וסמכות. אמביציה ושאפתנות בולטות מאוד באישיותם.
למזל עקרב יש אינטואיציה נפלאה, הגובלת בתורת הנסתר, ומסוגל הוא לחשוף את מחשבותיך הכמוסות. אף על פי כן, הם מאוד רגישים למחמאות, ולא ישתוממו למשמע החנופה הגלויה ביותר.

כשהוא מתלוצץ, צחק- הוא ייפגע, אם לא תעשה כן.
השתדל להתעלם מחסרונותיו.
מזל עקרב אוהב בית יותר מדי.
עקרב רוצה שיתנו לו כבוד, משמע- יתנו לו זמן כמו שהוא צריך.

לדעתי ההורוסקופ שלי מתאר אותי בדיוק כמו שאני.

שמי הפרטי!מאיה...

 “שלושה שמות נקראו לו לאדם, אחד מה שקוראים לו אביו ואמו, ואחד מה שקוראים לו בני אדם, ואחד מה שקונה הוא לעצמו, טוב מכולן מה שקונה הוא לעצמו”
שם בעברית~ מַאיָה

שם באנגלית~ Maya
מין~ נקבה
ערך בגימטריה~ 56

פירוש השם:

1. מקור השם בשם החודש מאי שקרוי על שם האלה הרומית מאיה.

2. על שם האלה הרומית מאיה - אלת האביב והפריון.

3. בארמית, בהודית ובערבית – מים.
מים מסמלים את התורה , והם מסמלים חסד

לפני שנולדתי עלו שתי הצעות לשמי- מאיה/נוגה
הוריי בחרו בשם מאיה (וטוב שכך) מפני שאחותי הגדולה עומר אמרה ששם זה יפה יותר ושהיא רוצה שיקראו לי כך.


שמות חיבה

שמות החיבה שלי :
מאיוש, מיוצ'קה ושושנה.



שמי בשירה-מאיה/שלום חנוך


את שמי אפשר למצוא בשירו של הזמר והמלחין שלום חנוך 

שם משפחתי- יוספי
שם המשפחה המקורי שלי היה בראונפלד.

כאשר סבא רבא שלי "סבא דב" (סבו של אבי) נסע לשליחות מטעם משרד החוץ בדרום אמריקה הוא נדרש לעברת את שם משפחתו כפי שהיה מקובל בארץ בשנות ה-60. הוא עברת את השם ליוספי, מכיוון שלאביו קראו  "יעקב יוסף בראונפלד".

התכונות שלי !
טובות~ אוהבת לעשות שטויות , בעלת אינטליגנציה מפותחת , אוהבת לישון, חותרת ומגיעה לכל מטרה שאני מציבה לעצמי, מעמיקה, שומרת סוד, מגנטית וכריזמטית לחברים ולסביבה, נחושת החלטה.
פחות טובות~ , עקשנית, מניפולטיבית, מופנמת, חסרת ביטחון עצמי .

למי אני דומה ?

במה אני דומה לאמי?!

במראה, שתינו רגישות,שתינו "מרחפות". 

במה אני שונה מאמי? 

היא יותר רגועה ממני,

אני טובה יותר בתחומים הריאלים והיא בתחומים ההומניים

במה אני דומה לאבי?! שנינו גבוהים 

שנינו פרפקציוניסטים

שנינו מתעצבנים מהר

ושנינו טובים יותר בתחום המתמטי מאשר במקצועות עם 

הרבה מלל 

במה אני שונה מאבי?!

אני אוהבת בלגן והוא אוהב סדר

אני דומה לאחותי ולאחי במראה החיצוני ובשטויות שאנו אוהבים לעשות.

         בילויים עם המשפחה !
*מסעדות~ המשפחה שלי אוהבת לאכול
לדוד שלי יש מסעדת שף בתל-אביב "ELBA" ואנו נוהגים לאכול שם (למרות שהאוכל מתאים למבוגרים).
*נסיעות לחו"ל~ אנחנו אוהבים מאוד לטוס לחו"ל . הייתי כבר ביוון, סקוטלנד, איטליה, צרפת ולונדון.
*טיולים~ אנו אוהבים לטייל בארץ עם חברים של המשפחה... זה כיף אבל מעייף...
*מפגשים משפחתיים~ אנו אוכלים ארוחות שישי אצל סבתא שלי מצד אימא שלי. אנחנו נפגשים בחגים/ בימי הולדת עם המשפחה מצד אבא.
*צפייה בסרטים~ אני אוהבת לצפות בסרטים בבית עם המשפחה המצומצמת שלי.

בת מצווש! 3>  

את בת המצווה שלי חגגתי במועדון האנגר 17 בתל אביב, הרבה חברים באו והיה לי כיף.

עם המשפחה חגגתי במסעדה של דוד שלי והיה כיף שכל הערב היה מוקדש לי, הרגשתי מיוחדת מאוד.

       

    

      התחביבים שלי-  

אומנות (לצייר ולפסל)

  הייתי בחוג אומנות 4 וחצי שנים.

 להיפגש עם חברות
להציק לאחים שלי

לשמוע מוזיקה ~One Direction~ 

לגלוש בפייסבוק 

לשחק ב״איציק״ (האייפד 4 שלי)

לדבר עם חברות בטלפון
להצטלם עם שחר

אוהבת/לא אוהבת

                  

שיעורי בית	כלבים
מבחנים	טלוויזיה
מקומות סגורים	וואן דיירקשן
גלידה	משחקי קופסה
דגים	פסטה
ג'וקים	שופינג

         

                                                                         

סדר היום שלי !

שעה/יום	ראשון	שני	שלישי	רביעי	חמישי	שישי	שבת
07:15	קמה מתארגנת לבית הספר	קמה מתארגנת לבית הספר	קמה מתארגנת לבית הספר	קמה מתארגנת לבית הספר	קמה מתארגנת לבית הספר	קמה מתארגנת לבית הספר	ישנה
07:40	מגיעה לתחנת האוטובוס	מגיעה לבית הספר ומתחילה ללמוד מתמטיקה-עתודה לאחר חמש דקות	מגיעה לבית הספר ומתחילה ללמוד מתמטיקה-עתודה לאחר חמש דקות	מגיעה לתחנת האוטובוס	מגיעה לתחנת האוטובוס	אבא מסיע אותי לבית הספר	ישנה
8:30	שעה ראשונה	שעה ראשונה (בשבילי שנייה)	שעה ראשונה (בשבילי שנייה)	שעה ראשונה	שעה ראשונה	שעה ראשונה	ישנה
12:55	הפסקה שנייה	הפסקה שנייה	הפסקה שנייה	הפסקה שנייה	הפסקה שנייה	הלימודים מסתיימים	מתעוררת
13:40	הלימודים מסתיימים	שעה שישית מסתיימת	שעה שישית מסתיימת	הלימודים מסתיימים	הלימודים מסתיימים	אוכלת ארוחת צהריים	אוכלת ארוחת בוקר
15:15	אוכלת ארוחת צהריים	שיעור מחשבים-עתודה נגמר	שיעור פיסיקה- עתודה נגמר	אוכלת ארוחת צהריים	אוכלת ארוחת צהריים	הולכת לפעולה בצופים	נפשגת עם המשפחה/ חברים
16:00	נפגשת עם חברות	אוכלת צהריים	אוכלת צהריים	נפגשת עם חברות	נפגשת עם חברות	~בזמן הפעולה~	אוכלת ארוחת צהריים
18:30	ארוחת ערב	ארוחת ערב	ארוחת ערב	ארוחת ערב	ארוחת ערב	מתקלחת	נפגשת עם חברות
	מתקלחת ומארגנת תיק ובגדים ליום שלמחרת	מתקלחת. מארגנת תיק ובגדים ליום שלמחרת. מסדרת את החדר	מתקלחת ומארגנת תיק ובגדים ליום שלמחרת	מתקלחת ומארגנת תיק ובגדים ליום שלמחרת	מתקלחת ומארגנת תיק ובגדים ליום שלמחרת	מסדרת את החדר ואז הולכת לארוחת ערב משפחתית אצל סבתא	מתקלחת ומארגנת תיק ובגדים ליום שלמחרת
22:30	הולכת לישון	הולכת לישון	הולכת לישון	הולכת לישון	הולכת לישון	הולכת לישון	הולכת לישון

החובות שלי בבית !
*אני מוציאה את ליבי הכלבה שלי לטיול פעם ביומיים.
* אני מפנה את הכלים הנקיים מהמדיח פעם ביומיים.
*אני מסדרת את החדר שלי בימים שני ושישי.
*לעיתים אני שומרת על אחי הקטן איתי.

מוזיקה אהובה עליי !      

אני דיירקשנית -

מעריצה של הלהקה המצליחה ביותר בעולם "One Direction"

״וואן דיירקשן״ היא להקת בנים בריטית/אירית בת חמישה חברים, שהוקמה בשלב האחרון של מחנה האימונים בתכנית הטלוויזיה הבריטית The X Factor בשנת 2010.הלהקה נוסדה על ידי סיימון קאוול, אחד משופטי התכנית. במסגרת התכנית עבר כל אחד מחברי 

הלהקה מבחן  והגיע לשלב הסופי של מחנה האימונים, שאותו לא עבר.

 למרות זאת התבשרו על איחודם כלהקה חדשה בתכנית. הלהקה  

 הגיעה למקום השלישי בגמר התכנית. למרות שלא זכו בתוכנית החליט 

סיימון קאוול להחתימם על חוזה הקלטות.

הם הכל בשבילי ! אני שומעת את השירים שלהם, עוקבת אחרי מה שהם עושים, ולא מפסיקה לדבר עליהם...

אני מעריצה אותם כבר שנה ושבעה חודשים *~*

החבר האהוב עליי בלהקה הוא נייל ג׳יימס הורן .

נייל ג'יימס הורן נולד ב-13 בספטמבר 1993, במולינגר, מחוז וסטמית', אירלנד. הוא בנם של מאורה גלאגר ובובי הורן. הוריו התגרשו כשהיה בן חמש. הוא ואחיו חיו אצל אמו ואביו בתקופות למשך כמה שנים עד שהחליטו בסופו של דבר לגור עם אביהם. הוא מנגן על גיטרה מילדותו.

החברות הכי טובות שלי <3
שחר- שחר היא החברה הכי הכי טובה שלי
אנחנו תמיד ביחד
אני אוהבת לעשות איתה שטויות לצחוק או אפילו סתם לדבר...

הדרי- הדרי היא חברה ממש טובה שלי מגיל 0 ואי אפשר להפריד בינינו...

תמר- תמר היא ילדה חמודה ומצחיקה אני יכולה לדבר איתה על הכל ! פעם היינו צמודות אחת לשנייה כל הזמן אבל היום היא בבית הספר "היובל" ואני לא איתה בבית הספר יותר אז אנחנו רואות אחת את השנייה פחות מפעם...

רותם- רותם היא חברה ממש טובה שלי ולמרות שאנחנו לא באותה כיתה אנחנו שמרנו על קשר.
אני מכירה אותה מכיתה ב' ומאז אנחנו חברות 

טובות.

יתיר

יתיר היא חברה מאוד טובה שלי אנחנו מכירות כבר מהגן, למרות שלא היינו חברות בגן, השנה התחברנו מאוד

כשאהיה גדולה-
איני יודעת במה ארצה לעבוד כשאהיה גדולה.
אני רק רוצה שתהיה לי משפחה אוהבת, בית חם, מקום שבו ארגיש שייכת.
אני גם לא רוצה להיות עשירה, אני רק רוצה שיהיה לי מספיק כסף בשביל שלילדים שיהיו לי יהיו חיים טובים ושהם יהיו משכילים ויצליחו בחייהם.

רשימת דברים שארצה לעשות בחיים:

    -לפגוש את  וואן דיירקשן

    -לקבל תעודת בגרות
    -לעבור את מבחן הנהיגה
   -להתחתן

    -להקים משפחה